תשובה נפלאה בהיקפה בעמקותה ובבהירותה ממה שהשיב רבינו גאון הדור שר התורה הרב שניאור שליט"א לחכם אחד שליט"א בענין דברי הגמ' בחולין (קט, ב) בשם ילתא [אשת רב נחמן] "מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה" [כל איסור שאסר לנו הקב"ה התיר לנו דבר אחר כמותו], ואחד מן הדברים "חֵלֶב בהמה חֵלֶב חיה" [אסר לנו הקב"ה חֵלֶב בהמה והתיר לנו כיוצא בזה אכילת חֵלֶב חיה]. וצ"ע מדוע נקטה הגמ' דוגמא להיתר אכילה במין אחר [היינו האיסור בבהמה וההיתר בחיה] בזמן שהיה ניתן לציין את האיסור וההיתר באותו מין עצמו [בבהמה עצמה] שמצד אחד החֵלֶב שבבהמה אסור ומכנגד השומן [שהוא בעצם חֵלֶב טהור וטעמו כטעם החֵלֶב] מותר. [וכדוגמת זה נזכר בגמ' קודם לכן לענין אכילה: " אסר לן דמא, שרא לן כבדא " (אסר לנו אכילת דם וכנגד זה באותו המין עצמו התיר לנו אכילת כבד אעפ"י שכל כולו דם קרוש ויש לו טעם של דם)].
